יום הזיכרון – על חיים הופנברג- כתב עמיחי אלינזון

🔵
ביום הזיכרון, מקריאים את שמות הנופלים, ומדליקים לכל אחד לפיד.
הראשון, חיים הופנברג.
רבים מכירים את השם, אך לא מה אירע, לא רחוק מהבית.
היה זה כמה ימים לפני קום המדינה.
הקרבות בעיצומם, צה”ל טרם הוקם.
חיים הופנברג, חבר בהגנה עוזב אישה וילדים קטנים, לוקח את שמיכת הקוץ היחידה הטובה שהיתה בבית, יוצא עם המקלע שהיה בקיבוץ לאיזור הכפר טירה (ליד כפר סבא). ציוד כל אחד איכשהו השיג, ציוד אחר לא תמיד היה תקין.
ימי טרום המדינה, מוקם גוף לוחם בחיפזון בצל סכנה, מתאסף כוח כלשהו, “מכל הבא ליד”, חלקם נערים ותלמידי כיתה יב’.
הבת של חיים, ניצה בר,
מספרת את סיפור הקרב כך:
“הקרב על טירה התרחש ב-13.5.48, ד’ באייר התש”ח, יום לפני הכרזת המדינה.
הפקודה היתה, לשמש פעולת הסחה והטרדה *בלבד*בזמן כיבוש כפר סבא הערבי.
(כלומר, התכנית היתה שכח גדול יכבוש את כפר סבא, וכח אחר, הכח שבו חיים היה, יעשה פעולה לבלבל את האוייב, ולגרום לו להזרים כוחות לאזור טירה).
הפלוגה מנתה כ-100 איש. הם יצאו בשעה 11 בצהריים, כלומר חשופים לאור יום, לעבר גבעה החולשת על טירה.
היה שקט מאוד. המפקד שחשב שהכפר נעזב, נתן פקודה (על דעת עצמו) לרדת לכפר.
הם התמקמו בתוך מטע זיתים שהיה מוקף גדר חיה של צברים, שהיקשה על נסיגה. נפתחה עליהם אש תופת ממערב שעשו להם הערבים שהקיפום מכל עבר. גדרות הצברים לא אפשרו להם לברוח והבלגן היה נורא.
רק לאחר 3 ימים, בחסות הצלב האדום, התאפשרה הוצאת הפצועים ו-20 ההרוגים שגופותיהם הושחתו ונישחטו. 4 הרוגים לא נמצאו עד היום. הם הובאו לקבורה בקבר אחים בכפר הס.
חיים השאיר אשה – חנה, ו-2 ילדים: ניצה בת 5 וחצי, ואלישע בן – 3 וחצי”.
—-
הכוחות הערבים הציבו צלפים, שלא אפשרו לכוחות פינוי להתקרב. בנסיון שהיה למחרת להגיע לנפגעים נהרגו לוחמים נוספים מהכוח היהודי.
כשהושג הסכם עם הצד השני, היה קושי בזיהוי הגופות שעברו השחתה, והן הובאו לקבר-אחים בתל מונד.
חיים זוהה לפי המקלע מהקיבוץ שהיה על גופו.
חיים הופנברג הוא החלל מערכות ישראל הראשון בקיבוץ, היחיד שנפל במלחמת השיחרור.
לאחר הקמת צה”ל גוייס בדיעבד, קיבל מספר אישי צה”לי והוכרז חלל צה”ל.
במשך שנים היתה נסיעה מאורגנת מהקיבוץ לקבר בתל מונד לטקס לזכרו, מתישהו מנהג זה נפסק.
היה דמות מרכזית במשק, היה נוטר, נרתם להרבה משימות, וותיקי הקיבוץ עוד זוכרים זכרונות של ילדים – שהיה חוזר עם משאית גדולה, ונותן לאורי כהן הנער להחנות אותה ברוורס. זה מה ילדים של אז, מבוגרים של היום זוכרים.
בבית הקברות במשמר השרון יד לזכרו, יחד עם מקים הקבוצה, רויטמן. בנייה עצמית של מייקה רדיין.
שמו חקוק באנדרטה לזכר הנופלים ליד המרפאה הישנה. האנדרטה נבנתה בסיוע משרד הביטחון.
—-
תודה גם לאדווה בר, נכדתו של חיים.
הסרטון המצורף קטע מ”טירה – כפר-הס מלחמת העצמאות מודי שניר” / יוטיוב.
ניצה בר, נעזרה גם בכתבה “הנעדרים שנשכחו”, עיתון “על השרון”, 26.07.1996.

סיפר גם: איציק אלינזון.
https://youtu.be/Go_tyf0PdSs

התחבר אל האתר