זכרונות מפעם- יוסי ברג

קצת ממה שהיה פה פעם – מאת יוסי ברג:
בילדותי היו הסוסים כלי עזר חשוב בעבודות החצר והמשק. הם משכו את המחרשה. העגלה וכן שימשו לרכיבה של הנאה.
האורווה בה חיו נמצאה אז במורד המזרחי של גבעת הכורכר שמדרום לנגריה. הסוסים נקראו "אמיץ", "חביב האדום", "חביב הלבן", "אפור" וכו'. היתה זו אורוות צריף פשוט כמו הצריפים האחרים שהיו נוף הקיבוץ באותם ימים. בעת שרווח מעט, החלט להעביר את הסוסים לאורוות פאר מבטון. ממש מבנה מודרני ומשוכלל שנמצא היום מדרום מערב לגן הארועים ומשמש במיטבחו.
שומר הלילה היה מעביר את לילו בשעמום קטלני. השעות נסחבו בחוסר מעש מדכא והן סרבו להתכלות בעקשנות מרגיזה. אפס ואמנם היו המטלות שהוטלו על השומר כמים זכים או נקודות אור בסדר לילו. או אז היה ערך מוסף לקיומו. במסגרת זו העיר חברים לעבודת יומם, מדליק את המיחם במטבח וכו, בשעה 0230 בדיוק (למה באמת "בדיוק") היה עליו לתת אוכל לסוסים שבאורווה.
אז היה הוא מתמלא הרגשת שליחות ומשמעות. שם פעמיו אל האורווה וממלא את משימתו.
יום בהיר אחד (או שמא סגריר) הופיעה חית משק חדשה. זו עמדה על ארבעה גלגלי גומי, שתתה נפט, פלטה עשן ולא התעייפה ולא השתוללה ולא היה צריך להאכיל אותה ב-0230.
זה היה הפלא הטכנולוגי של אז – הטרקטור.
באספת החברים הקרובה החלט למכור את הסוסים ולהודות להם על שנות הפעילות המרובות ועל תרומתם שלא היה לה תחליף. אך דבר זה לא הובא לידיעת השומר וכן כל פרט לא השתנה ב"הנחיות הפעילות לשומר הלילה". וכך במשך שנים לאחר מכן המשיך שומר הלילה לשבור את שעמום לילו על ידי יציאה לשם מתן אוכל לסוסים (שלא היו). יום אחד הבחין מאן דהוא באשד מזון (תערובתׂׂ
לסוסים הורס במורד לעבר כביש הכניסה לקיבוץ. בהלכו לאורך נתיב תנועת החומר במטרה לגלות את מקורו הגיע אל האורווה ואז התברר כי אין בה כלל סוסים. למחרת שונו ההנחיות לפעילות השומר אין הוא מחוייב עוד לתת אוכל לסוסים. ושוב חזר השעמום והחידלון אל הווייתו של השומר הלילה חסר המעש…